אפוטרופוס הוא אדם המקבל על עצמו את האחריות על אדם אחר, שאינו יכול להמשיך ולהיות אחראי על עצמו בגין מחלה, או כל מצב פיזי או נפשי שלקה בו. האחריות כוללת בעיקר נושאים כלכליים ובריאותיים. אדם שמלאו לו 18 שנים יכול לשמש אפוטרופוס של אדם אחר מבחינה משפטית. מדובר בנושא מורכב, המצריך ביצוע תהליכים ביורוקרטיים שעלולים לסבך ולהתיש את כל הנוגעים בדבר. תהליך קבלת האפוטרופסות קשה גם בהיבט הנפשי, בשל ההפנמה שאדם אחר אותו אנו אוהבים, אינו מסוגל יותר לתפקד ולהיות אחראי על עצמו.
ההגדרה המשפטית של האפוטרופוס
אפוטרופוס הנו אדם פרטי או כל גוף רשום, המקבל על עצמו את האחריות לטפל בענייניו של אדם אחר. האפוטרופוס נבחר לתפקיד באחת משתי דרכים הראשונה, באמצעות מינוי בכתב של האדם בו הוא אמור לטפל, כשזה עוד נמצא במצב פיזי ונפשי המאפשר לו לקבל החלטה זו. השנייה, מתוקף הקרבה המשפחתית, לוקח על עצמו אחד מבני המשפחה, מקרבה ראשונה, את האחריות לטפל בכל ענייניו של קרוב משפחתו (אבא, אמא, אח, אחות וכו'). בכל מקרה, מינוי האפוטרופוס צריך לקבל את אישורו של בית המשפט, בעיקר כשמדובר באדם שאיבד כבר את יכולתו לנהל את ענייניו. אישורו של בית המשפט נחוץ בשל ההחלטה מרחיקת הלכת, השוללת מאדם לקבל את ההחלטות הנוגעות לו ולחייו. אי לכך, מומלץ להיעזר בעורך דין חיים פרטוש, המתמחה בנושאי צוואות וירושות.
המחויבות של האפוטרופוס
האפוטרופוס מחויב לעשות ככל שביכולתו לטובת ענייניו של החסוי (קרוב המשפחה שנמצא במצב של אי כשרות לקבל החלטות), כשהוא פועל בתום לב, ביושר, ללא ניגוד אינטרסים ובהתאם לצו האפוטרופסות שפסק בית המשפט. בית המשפט יעדיף למנות בן משפחה מקרבה ראשונה כאפוטרופוס אולם, קיימים מקרים בהם נדרש בית המשפט למנות אפוטרופוס שאינו מקרבה ראשונה, בהיעדר קרוב משפחה שנמצא ראוי וכשיר לתפקיד. יש לציין, במידה והחסוי יכול לציין באופן ברור, במי הוא מעונין שיתמנה לאפוטרופוס שלו, יכבד, על פי רוב, בית המשפט את בקשת החסוי. האדם שקיבל על עצמו את תפקיד האפוטרופוס על אדם אחר, מחויב לתת דין וחשבון, מעת לעת, לפיקוח מטעם האפוטרופוס הכללי.
חוק האפוטרופסות
תפקיד האפוטרופוס מתבצע בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב שנחקק בשנת 1962. החוק קובע מספר כללים ותנאים הנוגעים לעניין האפוטרופסות כדלקמן –
- הכשרות לבצע פעולה משפטית (סעיף 2 בחוק) – "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".
- אפוטרופסות טבעית (סעיף 14 בחוק) – הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
- אפוטרופסות על פי מינוי (פרק שלישי בחוק) – פרק שלם העוסק במינוי אפוטרופוס באמצעות בית משפט. פרק זה מונה את מגוון המקרים בהם בוחר בית המשפט למנות אפוטרופוס.
- ייפוי כוח מתמשך (פרק שני בחוק) – חוק האפוטרופסות עוסק גם בנושא ייפוי כוח מתמשך, הליך המתבצע בצורה מעט שונה ומהווה חלופה לאפוטרופוס. תהליך זה אינו מחייב את התערבות בית המשפט ובכך יתרונו על פני הליך האפוטרופסות המורכב.
אפוטרופסות אל מול ייפוי כוח מתמשך
משפחה הנקלעת לסוגיית האפוטרופסות יכולה לקבל אחת משתי דרכים: מינוי אפוטרופוס או מתן ייפוי כוח מתמשך. על מנת להבין מתי יהיה נכון למנות אפוטרופוס ומתי להכין ייפוי כוח מתמשך, יש להבין קודם כל, מהו ייפוי כוח מתמשך. הליך זה יוצא לפועל באמצעות האדם עצמו, כשהוא עדין צלול וכשיר לקבל החלטות. האדם עורך באמצעות עורך דין צוואות וירושות, מסמך ייפוי כוח מתמשך שבו הוא מפרט מי יהיה האדם או האנשים שיהיו אחראים על קבלת ההחלטות עבורו, לאחר שלא יוכל לעשות זאת בעצמו. על פי רוב, הממונה יהיה קרוב משפחה מדרגה ראשונה.
במידה ומדובר באדם שנמצא תחת מצב של אי כשרות, לא ניתן יהיה לערוך ולחתום על ייפוי כוח מתמשך והאופציה היחידה של המשפחה תהיה, מינוי אפוטרופוס באמצעות בית המשפט. אדם צלול וכשיר יכול להכין, מבעוד מועד, ייפוי כוח מתמשך וכך להבטיח את עתידו, לשלוט במי יהיו אלה שיטפלו בו וברכושו. בדרך זו שומר האדם על חרותו וכבודו. חשוב לציין, במידה ומונו מספר אנשים בייפוי כוח מתמשך, על פי רוב, כל אחד מהם יטפל בתחום חיים אחר של האדם הממנה, בהתאם לידע והיכולת שלו.